כל חוזר בתשובה (או חוזרת בתשובה) חווה "שייכות מאותגרת".
חזרה בתשובה היא תהליך (ארוך) של מעבר מעולם אחד לעולם אחר, מפנימיות מוכרת לפנימיות חדשה, הסתגלות לשפה חדשה, שינוי במראה החיצוני ועוד...
כל אחד שחווה את המעבר הזה נתקל בתחושת זרות, חוסר שייכות, תלישות, בדידות. לצד זה גם לפעמים מרגישים בבית, שייכות, אמת וחיבור.
סביר להניח שזה יהיה תמהיל כזה או אחר של כל האמור למעלה.
דיברתי על כך פעם עם חבר יקר, חוזר בתשובה בעצמו. הוא המשיל את חוויית התשובה לעולה חדש.
עולה חדש עשה מעבר חד והגיע למקום עם שפה חדשה, מנטליות שונה, תרבות אחרת, מבנה חברתי חדש ועוד. אף אחד מהותיקים לא בדיוק מחכה לאותו עולה חדש שיגיע. זה טוב שהוא הגיע אבל בואו נודה על האמת - לא היה חסר שום דבר לפני כן. גם שם יש בדידות, קושי ומחסומים שונים.
תשאלו כל עולה חדש כמה זמן הוא בארץ והוא יורה את התשובה במהירות גם אם עברו כבר 53 שנה.
גם חוזרים בתשובה יודעים לומר כמה זמן כבר עבר.
ההקבלה הזו נפלאה אך לא מדוייקת.
עולה חדש חווה מציאות חיצונית חדשה ונדרש להתאים את עצמו אליה.
חוזר בתשובה מתמודד עם עם מציאות פנימית משתנה. השינוי הפנימי גורר התאמות של המציאות החיצונית.
גם כאן הכל חדש.
גם כאן אף אחד לא ממש חיכה לך.
הסביבה לא תמיד מחבקת ולפעמים אפילו מאויימת.
אני עד היום נושא איתי טראומה מהפעמים הראשונות שנכנסתי לבית הכנסת בתור מבוגר וניסיתי לעקוב אחרי מהלך התפילה. אין כתוביות או הסברים והקצב רצחני (אצל האשכנזים לפחות).
מצד אחד השייכות ל"עולם הישן" מתרופפת והולכת בעוד ששייכות למקום החדש הולכת ונבנית, אך ספק אם אי פעם תושלם.
אם כבר יש שייכות כלשהי זה לקדוש ברוך הוא.
אין עוד מלבדו - אצלנו זה לא סתם משפט, אלא מציאות יומיומית.
הקצב של האשכנזים אכן רצחני. אני מתפללת בו עשרות שנים ועדיין לא מצליחה לעמוד בו. :) יישר כוח. איזה בלוג נפלא ומשובב לב. כמה חשוב לדעת כל זאת.