בפוסט הקודם: הגדרנו מיהו או מהו יהודי וגם הסברנו למה להיות יהודי זה ממש ביג דיל. מוזמנים להשלים פערים בלינק הזה.
הפעם ננסה לענות על השאלה למה לממש את עצמי בתור יהודי:
אז למה לי יהדות? מה רע לי ככה?
אני מניח שכל אחד שואל את עצמו משהו בסגנון הבא (גם דתיים וגם חילוניים): מה רע לי ככה? החיים שלי סה"כ נוחים, מספקים ומלאים. באמת שאינני מרגיש שחסר לי משהו. מבחינתי - הפוטנציאל שלי ממומש. אדון קובי היקר, תפסיק לבלבל את המוח ולדחוף לי את אלקים לצלחת. אם הוא ירצה, אם אני כל כך חשוב לו הוא יודע איפה אני גר. מה אתה מנסה להחזיר בתשובה?
מודה ששמעתי לא מעט גרסאות שונות של ההצהרה למעלה. יש לי בדרך כלל תשובה שחוזרת על עצמה:
באמת, יש רק אחד שיכול להחזיר אותך בתשובה - אתה בעצמך. בלי הרצון והכוונה שלך זה עבודה בעיניים. אני לא מחפש להחזיר אף אחד בתשובה כי אם להאיר מקומות חשוכים, זה הכל - לאפשר לכל אחד בחירה יותר נבונה. לא משנה לי כהוא זה כמה בנאדם דתי - משנה לי מאד מה המידות שלו, כמה הוא מחובר לעצמו ולבורא. אינני שונא אף אחד, אלא משתדל לאהוב את כולם.
לגבי "למה לי?" - יש לכך הרבה תשובות. אני אתן כאן את אלו שיותר משמעותיות לגבי:
א. מימוש הפוטנציאל הרוחני מאפשר לחיות חיי אמת. לגעת באמת ולעסוק בה. זה לא למצוא את האמת שלי (מונח כל כך מלא גאווה) אלא למצוא את עצמי מול האמת, בתוכה.
ב. מימוש הפוטנציאל זה להיות חלק משמעותי מעם ישראל, מההיסטוריה שלו, מהעוצמה שלו - שהמקור שלה מופיע בספר התורה.
ג. מימוש הפוטנציאל זה אומר לקחת כל פרט במציאות ולקדש אותו, לחבר אותו אל הקדושה, אל המקור, אל השורש. כשגוי אוכל תפוח הוא אוכל תפוח, כשיהודי אוכל תפוח בברכה ובכוונה הוא לא רק מקדש את התפוח ואת עצמו (שהרי התפוח הופך להיות אותו יהודי) - הוא יכול להתחבר לעץ התפוחים הקדמוני, זה שהיה בגן עדן. הוא מתחבר לכל עצי התפוחים שיצאו ממנו והתפזרו ברחבי העולם. היהודי מתחבר אל הבורא שיצר את השפע הזה וסובב את המציאות שאותו תפוח יפגוש את אותו יהודי.
אגב, עץ הדעת לא היה תפוח - זו אגדה אורבנית. ישנה מחלוקת חכמים אם מדובר בחיטה, בגפן או בתאנה.
ד. מימוש הפוטנציאל מאפשר לחיות בתוך המציאות אבל גם מעליה. לחיות בעולם (על כל המשתמע מכך) אבל גם לדעת לראות את העולם מבחוץ. להסכים להיות חלק ממשהו גדול יותר, ממהלך שמקיף אותי ומוביל אותי.
ה. מימוש הפוטנציאל מסדר לי מבט אחר על החיים - אם אני שותף של הקב"ה בתיקון העולם אז יש לי אחריות. קודם כל כלפי עצמי - להיות הגרסה הכי טובה ומשוכללת של עצמי כל הזמן. רק לאחר מכן לבוא אל העולם (מתוך ענווה) ולהשפיע בו טוב. לדחות את המקולקל, לחזק את המתוקן וללמד אחרים - מתוך דוגמא אישית.
ו. מימוש הפוטנציאל מאפשר להיכנס לפרופורציות לגבי החיים. לא הכל בשליטתי, מה שקורה הוא לטובה, יש מי שמנהל את העולם (רמז: לא אני), שדואג שיהיו מים ופרחים, שמש, ירח כוכבים, חמצן, אוכל. מה באמת חשוב לקחת איתך הלאה, מה לתת לאחרים.
ז. מימוש הפוטנציאל מאפשר לי התפתחות פנימית אינסופית.
ח. מימוש הפוטנציאל עושה סדר בחיים - בין טוב לרע. בין מותר-אסור, נכון- שגוי ועוד. זה לא הופך את העולם לשחור ולבן - נהפוך הוא, זה דווקא מוסיף הרבה גוונים.
ט. מימוש הפוטנציאל זה אומר להיות מחובר לבורא, להסכים להיות חלק ממנו.
ויש כמובן עוד.
אני בטוח שלכל יהודי יש סעיפים פרטיים משלו להוסיף לרשימה.
אינני משדל אף אחד להיות כמוני (כמוני כבר תפוס) אבל בהחלט לנסות לדעת שקיים פוטנציאל ולהתיחס אליו - אפילו אם זה בהנהון מנומס.
פגשתי פעם יהודי (חילוני) שסיפר לי שהוא שאל את הבורא מה הוא רוצה ממנו. לא מתוך משבר או מצוקה - אלא בקשה לקבל הכוונה כיצד לקדש את החיים או באיזה אופן להתחבר אליו. התשובה הגיעה לו בחלום ונאמר לו שם שמספיק לו לקרוא פרק תהילים אחד בשבוע, זו תהיה עבודת השם שלו. "זהו?" הוא שאל בחלום ונאמר לו שלא צריך יותר. אותו יהודי יקר חייך אלי חיוך ענק וסיפר לי שמאז הוא קורא שני פרקי תהילים בשבוע - מפרגן עוד פרק על הדרך.
הסיפור הזה נגע בי עמוקות והבנתי שלא לכולם אותה דרך בעבודת השם - אחד מוצא שלמות בפרק תהילים בשבוע ואחר בלי תפילה של שעתיים עם כוונות לא פותח את הבוקר. לכל אחד מסלול אחר ודרך אחרת להתקשר לבורא ובלבד (כנראה) שאותו אדם ירגיש שלם ושמח.
להיות יהודי זה לא טייטל פשוט. זו זכות אדירה שיכולה להיות גם עול מתמשך. פוטנציאל אדיר שכשהוא לא ממומש, יכול להפוך ליסורים גדולים. לכל אחד מאיתנו (באופן פרטי וכעם) זכות בחירה. חלק ממנו מתממש גם בלי שאולי נתכוון. אבל כשמתכוונים - השמים הם הגבול.
Comentários