מה חסר לך בחיים?

הרבה מהאנשים שחיים במרחב שסביבי הם אנשי שליחות ואידאלים. במובן הכי לא ציני שיש. כאלו שבחרו לוותר על חיים נוחים ומסודרים ולחיות חיי שליחות והשפעה. הרבה משפחות בסביבה הקרובה שלי – בחרו להתפשר על סביבת מחיה (שאיננה דתית בעליל), על חינוך הילדים (שצריכים לנסוע כל יום לעיר אחרת), על פרנסה מסויימת (כי יוקר המחיה בקרית אונו לא דומה לזה שבהתנחלויות). הכל למען קיום אידאל של אחדות עם ישראל. כלומר – לבוא ולקרב יהודים חילוניים אל היהדות מתוך דוגמה אישית וחיבור אישי. יש כאלה שבאו שמסגרת גרעין תורני (מעיינות – הגרעין התורני בקרית אונו) או כאלו שבחרו באופן פרטי, ללא מסגרת כלשהי לחיות חיי שליחות בקהילה. מעורר השראה ממש.

הדבר הזה תמיד עורר בי פליאה וסקרנות. מה גורם לאנשים ומשפחות להקריב כל כך הרבה בשביל איזשהו אידאל. להתמסר לפעילות מול אנשים שלפעמים דוחים ואפילו מבזים אותך.

הנושא הזה עלה בשיחה שקיימתי עם חברותא – חבר יקר. על המשמעויות של חיי שליחות, למה, כמה – מה זה נותן, מה זה דורש. במהלך השיחה הוא פנה אלי ושאל: "קובי, זה נכון שאתה עושה הרבה דברים אבל מה השליחות שלך?".

השאלה הזו היכתה בי כמו אגרוף בבטן.

מה זאת אומרת מה השליחות שלי? הרי אני עובד ומפרנס את משפחתי, מגדל את ילדי, עשיתי צבא ומילואים, משלם מיסים, נותן תרומות, מאיר פנים ל(כמעט) כולם. מה חסר לי בכל זה? הרי כל הפעילויות שאני עושה – בחלקן הגדול אני עושה למען אחרים.

אבל היתה אמת שהסתתרה בתוך השאלה של אותו חבר יקר. הרבה דברים אני אמנם עושה למען אחרים אבל גם אני נהנה מהם. כלומר – זה גם מיועד עבורי באיזשהו מקום. ובכל מקרה אין איזשהו אידאל גבוה שאני מקיים או חי לפיו. וואלה, להיות חוזר בתשובה זה חתיכת אתגר בפני עצמו – אבל התהליך הזה הוא יותר פנימי מאשר חיצוני.

מוכרח להודות שהשאלה שלו ניקרה בי תקופה ארוכה. חיפשתי בתוכי רעיונות כיצד להכניס לחיי משהו שמבטא שליחות. איזו פעילות, אפילו בקטנה, שתתרום משהו ממני לטובת רעיון גדול. פעילות שתכניס אור לחיי אנשים, תפתח פתח, משהו.

לאט לאט נבטה בי ההבנה שיש הרבה חוזרים בתשובה. יש עוד הרבה בדרך להיות חוזרים בתשובה (כך זה לפחות נראה). שלקבוצה המאד מגוונת הזו – יש מאפיינים מסויימים, צרכים שונים, דרכי ביטוי שונות, שפה אחרת וכולי. הקבוצה הזו – תמיד נבלעת בין הדתיים לחילוניים ולפעמים גם נופלת בין הכיסאות. קשה מאד למצוא תכנים יעודיים לקהל הזה – באינטרנט או על מדף הספרים. ניתן לקרוא גם בהרחבה בפוסט על שייכות.

הרגשתי שיש כאן חוסר אמיתי, שיש עיוות שצריך לתקן – שישנה יחודיות שלא באה לידי ביטוי. זה מקום שבו אוכל להשפיע ולאפשר לעולם להכיר ולהבין את היחודיות של הקבוצה היקרה הזו. אז החלטתי לפתוח בלוג ולשתף בו על חוויותי בתור חוזר בתשובה. לא ממקום של לפרוק אלא ממקום שמאפשר הצצה אל חיי בתור שכזה. זה קורה פוסט, אחרי פוסט, סיפור אחרי סיפור. אני משתף מהחוויות שלי במהלך הדרך בתקווה להשאיר פנס דולק לאלה שעוד יצעדו באותם שבילים.

יש לי חיבה יתרה לנתינת שמות. לא משנה באיזה הקשר – כמובן שמות לילדי (משימה קדושה ביותר) או אם זה לספר של חבר, לחתול שלנו (שימי החמוד), שם של עסק ועוד. אין פלא שאחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לתת שם לבלוג. הרבה פעמים הרגשתי בין לבין. תלוש ולא באמת שייך – לא לדתיים ולא לחילוניים. כך שהשם הנכון לבלוג אמור להיות "בין עולמות".

א ב ל

הרבה פעמים אני בעצם ממזג בין העולמות. לוקח רעיונות, תכנים ופעולות מעולם אחד לתוך העולם השני. אני חי בשני העולמות במקביל – גם פיסית וגם פנימית. אני מרגיש שהחיבור הזה יחודי ומיוחד ויכול לקרות רק אצל חוזרים בתשובה, כמוני. אני שייך גם לכאן וגם לכאן. לכן השם הסופי נבחר להיות "בן עולמות" - מישהו שנטוע בשני העולמות ומכיל בתוכו מפגש מופלא ביניהם.

מנצל את ההזדמנות להודות לכל הקוראים היקרים. ברוך השם אני זוכה לתגובות חמות ומפרגנות על הפוסטים. אם אתם מכירים מישהו שיוכל להפיק משהו מהתכנים כאן, מישהו שהסיפורים כאן יכולים לתמוך בו ולחזק אותו – אנא שילחו שילחו אליו קישור.

תודה מראש.