כשאיש עם גופיה וקעקועים נכנס לבית הכנסת - סיפור (אמיתי) לסוכות

קרית אונו, עיר מגורי, היא עיר בעלת צביון חילוני.

לא מזמן, בדרך לתפילת מנחה, לקראת סוף השבת, צעדנו אנכי ואחד הרבנים בקהילה לבית הכנסת.

ליד בית הכנסת עברנו ליד בית עם גדר גבוהה שלפי המוזיקה שנשמעה ממנו מדובר היה במסיבה מגניבה.

שנינו, אני והרב הסתכלנו אחד על השני וגלגלנו עיניים. הנה אנחנו צועדים לתפילה הכי גבוהה בשבת קודש והחבר'ה מאחורי הגדר נהנים להם עם מוסיקה חילונית מרימה ואוירת סבבה. איזה דיסוננס.

הרי כולנו יהודים, בני אברהם - כולנו צריכים להנות מקדושת השבת מהצד ה"נכון" של הגדר.

בחצי הומור וחצי התנשאות ציינתי בפני הרב שאותם חוגגים אמנם נמצאים באנרגיה הנכונה (של סוף השבת) אבל לא בצד הנכון של הקדושה. בתוך תוכי קיויתי שנזכה לאנרגיות כאלה גם בתפילה.

אחרי 10 שנים בקרית אונו כבר קשה להיות מופתעים מגילויי ה"חילוניות" שנתקלים בהם מידי פעם.

כמה ימים לאחר מכן, יום רביעי מוקדם בבוקר, התחילו להגיע איתותי וואצאפ בקצב לא שיגרתי. החבר'ה שוב פעם נתקעו בלי מניין לתפילת שחרית ומשדרים אותות מצוקה בכל הקבוצות.

אותו הרב (המתוק) שולח לי הודעה פרטית: "אם אתה יכול תגיע דחוף אנחנו מחכים למניין". התארגנתי זריז ונסעתי לבית הכנסת. כשאני נכנסתי הייתי התשיעי וכולנו חיכינו לעשירי שיבוא וישלים מניין כדי שנוכל להתפלל.

למי שלא יודע, להיות העשירי במניין זו זכות גדולה. העשירי הוא זה שבזכותו מתקיימת התפילה . הוא מקבל את כל זכות התפילה של כל שאר המתפללים. בלעדיו יש תפילה של 9 יחידים, איתו ביחד תפילה שלמה. יצא לי פעם לראות (במניין אחר) את התשיעי והעשירי מגיעים ביחד ועומדים בפתח של חדר התפילה - מתווכחים מי יכנס אחרון בכדי לזכות להיות עשירי.

חזרה לסיפור: 9 אנשים מחכים בקוצר רוח, חלקם מחכים כבר כמעט חצי שעה. מתי יגיע העשירי?

לפתע פתאום נכנס לבית הכנסת אדם עם כפכפים וגופיה. כל פיסת עור שחשפה הגופיה (בנדיבות) היתה מכוסה בקעקוע אחר.

ברגע הראשון היינו מופתעים (הרי זה לא בדיוק סוג האנשים שמגיעים לבית הכנסת) אבל נרתיק התפילין איתו נכנס רמז לנו שזה לא היה בטעות. בלי דיבורים - הוא שלף כיפה מהכיס, שם תפילין של ראש, תפילין של יד והתעטף בטלית (הפוך לגמרי מהסדר שצריך) והתחיל להתפלל.

זה היה העשירי למניין! שמחנו מאד וחזרנו לסיים את התפילה.

לאחר התפילה פנינו לאותו בחור: א. להודות לו כמובן שזיכה את כולנו במניין ו-ב. לתהות על קנקנו. הוא סיפר שהוא גר קרוב לבית הכנסת. בזמן שחיכו למניין, אחד מהחבר'ה יצא החוצה, דפק אצלו בדלת ושאל אם יוכל לבוא להשלים. הוא הסכים ובא. איפה אתה גר, שאלנו והוא אמר שממש סמוך לבית כנסת והצביע לכיוון הבית שלו.

"זה הבית עם הגדר הגבוהה?" שאלתי והוא ענה "כן, בדיוק". אני והרב החלפנו מבטים נדהמים ונפרדנו מהאיש בהוקרת תודה.

מיד לאחר מכן ניגשתי לרב המתוק ואמרתי לו: "תראה איזה שיעור לימד אותנו הקב"ה היום, את שנינו. הקב"ה לימד אותנו מוסר - אבל עם נשיקה על המצח". הוא צחק והסכים. "כמה שזילזלנו באותו שכן עם המוסיקה בשבת, דווקא הוא בא, עשה הכל הפוך אבל רק בזכותו זכינו לקיים את התפילה. מול השם, כולנו שוים, כולנו יקרים - אסור לזלזל באף אחד. אסור לשפוט יהודי רק לפי המעשים שלו אלא להסתכל על המהות שלו".

זה היה שיעור מתוק אבל חזק - שמתחבר בצורה מושלמת לרוח של חג סוכות.

חג סוכות הוא חג של אחדות. כולם יוצאים מהבית וגרים בדירת עראי. בימים כתיקונם (כלומר בלי מגפות עולמיות) מתארחים אחד אצל השני ומארחים הרבה בסוכה.

אחת המצוות של סוכות היא "נטילת לולב" - לקיחת ארבעת המינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה ונענוע שלהם - ביחד.

אחד ההסברים ממשיל את 4 המינים ל-4 סוגי אנשים בעם ישראל:

לאתרוג יש גם ריח וגם טעם - הוא משול לאלו שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

להדס יש ריח אבל אין טעם - משול לאלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה.

לולב (פרי תמר) יש בו טעם בלי ריח - משול לאלו שיש בהם תורה אך ללא מעשים טובים.

ערבה אין לה לא טעם ולא ריח - משולה לאלו שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים.

כל 4 המינים נדרשים בכדי לקיים את המצווה - אחד חסר- אין מצווה. זה מרמז לנו שאין שלמות בעם ישראל ללא כלל היהודים - כל אחד במקום שלו, במדרגה שלו. בלי כולם אין שלמות. בלי אחדות המקיפה את כולם - אנחנו חסרים. כל אחד מביא את הייחודיות שלו ורק כשכולם כאן - אנחנו שלמים. לכן, כאשר אנו מקיימים את מצוות נטילת הלולב אנחנו מצמידים את 4 המינים אחד לשני, מצמידים אותם ומחזיקים אותם קרוב ללב.

במבט יותר מעמיק, אותו סיפור עם הבחור המקועקע לימד אותי שסוגי האנשים זה לא דבר סטטי. אפשר לפעמים להיות אתרוג ורגע לאחר מכן להיות ערבה. רגע אחד תפסתי מעצמי "אתרוג" - מתוקן, עוסק בקדושה, הולך למנחה בשבת, דוחה את חילול השבת. רגע אחרי לימד אותי השם שהייתי סתם "ערבה" - גאוותן, מזלזל באחרים, ריק מתורה וריק מהתנהגות נאותה. הרשיתי לעצמי לשכוח שבלעדי האחר - אני בעצמי חסר.

תודה לקב"ה שדואג ללמד אותי (במתיקות) מוסר ועל הדרך גם פינק אותי בסיפור יפה לסוכות.

מאחל לכולנו חג סוכות שמח ובריאות טובה!